ברכות (פ"א ה"א) משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת שעה ותרתי לילא הוא. הפי' הפשוט בירושלמי שהי' רגילין לאכול בליל שבת בשעה א' בלילה או בב' שעות בלילה וכן נראה מדברי המ"א (סי' ער"א סק"א) ע"ש ובמחצית השקל ולא ידעתי מניין לו לבעל ספר חרדים שפי' בביאורו להירושלמי שעה ותרתי היינו שהי' רגילים לאכול שעה בלילה או ב' שלישי שעה ואין לשון הירושלמי סובל לפרש כן
: שם ספק קרא ספק לא קרא נישמענה מן הדא הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו וקודם לכן לאו ספק הוא וכ' הרא"פ שם וז"ל תימה לשמואל דס"ל בבבלי בפ"ג אינו חוזר וקורא תקש' לי' ברייתא זאת דהא לדידי' אי קרא ביה"ש אינו חוזר וקורא דהא חד דינא אית להו וכדמוכח הכא עכ"ל. ונ"ל ליישב זה עפמ"ש בשו"ת שאגת ארי' (סי' א') דגם לשמואל ק"ש דאורייתא רק דסובר דיוכל לפטור את עצמו בשאר דברי תורה ורבנן קבעו שיקרא דוקא ק"ש יעו"ש וא"כ א"ש דהא דפסק שמואל דאינו חוזר וקורא מיירי כשקרא באותו יום איזה ד"ת ואז ק"ש דרבנן וס' להקל שלא יקרא אבל הך ברייתא דירושלמי מיירי כשלא קרא באותו יום איזה ד"ת ואז גם לשמואל ק"ש דאורייתא ובספק צריך לקרות וה"ה בבין השמשות וא"ש
: שם ראה כוכב א' ועשה מלאכה פטור שנים מביא אשם תלוי מכאן קשיא לי על התוס' בכריתות (די"ז ע"ב) שכתבו דבעשה מלאכה בע"ש ביה"ש אינו חייב אשם תלוי רק בעשה מלאכה במ"ש ע"ש. דהא כאן מבואר להדיא דבעשה מלאכה בע"ש ביה"ש חייב ג"כ אשם תלוי וצ"ל דס"ל להתוס' דהך ברייתא אתיא כמ"ד דלא בעינן חתיכה א' מב' חתיכות וע"כ חייב גם בע"ש ביה"ש א"ת. אולם לפי דעת הר"מ פ"ח מה' שגגות ה"ב וכ"ה דעת רש"י בשבת (ל"ה א') והר"ן שם בשם הרמב"ן וכ"ה דעת המאירי בשבת (ל"ד ב') דגם בע"ש ביה"ש חייב א"ת אתי דברי הירושלמי כפשטן ושוב נדפס גליון הש"ס והעיר בזה. וראיתי להישועות יעקב בא"ח (סי' של"א סק"ד) שכ' וז"ל והנה בהא דקאמר הש"ס הלכה כר"י בע"ש פרש"י שאם עשה מלאכה בע"ש חייב להביא אשם תלוי ולכאורה אינו מובן כו' דבע"ש ביה"ש אם עשה מלאכה אינו מביא א"ת ודוקא בביה"ש דמ"ש חייב א"ת כמ"ש התוס' בכריתות דאיקבע איסורא לפי שביום הי' אסור בעשיית מלאכה אבל בע"ש דלא איקבע איסורא שביום הי' מותר אין כאן א"ת וצ"ל לשיטות רש"י דאתיא כמ"ד דלא בעינן חתיכה א' מב' חתיכות עכ"ל ובאמת נראה דדעת רש"י דס"ל כמ"ד דבעינן חתיכה א' מב' חתיכות וכמ"ש רש"י בחולין (מ"א ב') וז"ל אשם תלוי בא על ספק חיוב כרת כגון ב' חתיכות לפני' ואכל א' מהן כו' ע"ש. אולם באמת מהתימה מהישועות יעקב שלא ראה שכ"ה דעת הר"מ והרמב"ן והמאירי דאף למ"ד חתיכה א' מב' חתיכות עכ"ז חייב גם בעשה מלאכה בע"ש א"ה דגם זה נקרא אקבע איסורא וכ"ה דעת רש"י וז"ב דלא כהישועות יעקב
: שם הוי קרי ק"ש והוי קרי וחזר וקרי כו' הנה בסמ"ג (מ"ע י"ח) הביא הירושלמי הזה ולמד עזה דכל הפרשה מותר לקרות ב' פעמים וכ' ושמא התם דוקא על מטתם שרי. וראיתי בספר מעין החכמה (דקמ"ז ע"א) שכ' וקשה לי על זה דהא בירושלמי אמרו אמתני' הנ"ל הד דאמרי בציבור אבל ביחיד מותר וא"כ ע"כ לא מיירי בק"ש שעל מטתו שאינו אלא ביחיד וא"כ מאי אריא קרי וחזר וקרי דהיינו כל הפרשה אפי' פסוקי פסוקי שרי ע"ש שהניח בקושיא ולא ידענא מאי קושיא דאטו הירושלמי פסק זה להלכה דקרי וחזר וקרי דלידוק מזה דפסוקי פסוקי אסור הא הירושלמי הביא עובדא דר' שמואל בר נחמני הוי קרי וחזר וקרי כשנחית לעיבורא כו' ולמד מזה דאסור לומר דברים אחר ק"ש וא"כ י"ל דאין ה"כ דגם פסוקי פסוקי שרי ורשב"נ רצה לומר הפרשה פעמים ואין כאן קושיא וז"פ
: שם לית כאן אכיל פסחים אפי' כרבנן ע' ברא"פ שפי' דכיון דתנן הפסח אחר חצות מטמא הידים והוא כר"א א"כ היכי סתים הכי כר"ע והוא תמוה דהא בירושלמי אמרו דאפי' לרבנן לא אמרו אכילת פסחים ולא דס"ל להתנא כר"א ותו מה שכ' דהתנא סותר א"ע והא בלא"ה סתם בפ"ב דמגילת כר"ע כדאיתא במגילה (דכ"א ע"א) דזה הכלל כל דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה לאתויי אכילת פסחים דלא כר"א [ומזה הקשה הלח"מ ה' מגילה (פ"א ה"ג) דאיך כ' הר"מ שם דכל הלילה כשר לקריאת המגילה הא הוא לא ס"ל כזה הכלל דהא בה' קרבן פסח פסק כר"א ע"ש והוא מהתימה דאדרבה הר"מ פסק בפ"ח מהק"פ הי"ד דנאכל כל הלילה ורק כדי להרחיק אדם מן העבירה נאכל עד חצות וכ"כ ה"ה בה' חמץ ומצה (פ"ו ה"א) דהר"מ פסק כר"ע וע' בלח"מ פ"ד ה"ו מה' מעש' הקרבנות שנראה שחזר בו ממ"ש בה' מגילה והבן] ולפי דעתי נראה דהירושלמי אזיל בזה לשיטתו בפסחים (פ"ז הי"ב) דהטעם משום היסח הדעת ע"כ גזרו בו טומאה וכיון דמדרבנן אינו נאכל רק עד חצות הוא מיסח דעתו וע"כ מטמא הידים וע"כ לא נקטו במשנה אכילת פסחים אפי' לר"ע דבזה גם הוא מודה דמדרבנן אינו נאכל רק עד חצות. וראיתי בבני חייא בא"ח (סי' רל"ה בהגהת הטור סי' א') שכ' וצ"ע אם נאמר דטומאת נותר שעיקרה מדרבנן אם החמירו בדרבנן ג"כ לטמא את הידים אחר חצות אף שמה"ת מצות אכילת פסחים לר"ע אחר שעלה עמוד השחר עכ"ל. ולפמ"ש בביאור דברי הירושלמי הנה מבואר שגם לר"ע מטמא הידים אחר חצות כיון שהסיח דעתו ושוב נדפס פי' הפני משה וראיתי שגם הוא פירש כן דברי הירושלמי ונהנתי. וראיתי להעיר על מה שנסתפק בס' דרך פקודיך אם לר"ע כשלא אכל עד חצות אם עשו הרחקה שלא לאכול עוד יעו"ש. ותמהני עלי' שלא ראה שהתוס' פסחים (דק"כ ע"ב) כתבו דצריך לאכול אח"כ כיון שאינו אלא משום גזירה. (ומ"ש בפסקי תוס' זבחים פ' איזהו מקומן שאין לאכול אחר חצות היינו משום שהמה פסקו שם ברכ"ז ע"ב דהלכה כראב"ע) ומ"ש הדרך פיקודיך דלהר"מ דסובר בפ"א מה' ק"ש דקורא ק"ש אחרי חצות מכ"ש גבי פסח אין ראי' כלל לפמ"ש בשו"ת שאגת ארי' (סי' ד') בשם הירושלמי דהאי להרחיק מן העבירה שגבי קדשים הוא שמא יטעה בין יום ללילה ויאכל הקדשים משא"כ גבי ק"ש החשש שמא לא יקרא ויעבור בשוא"ת לכן אינו חמור כל כך וע"כ קורא אחר חצות משא"כ בפסח וקדשים ויש לי לדייק כן מלשון הר"מ ה' ק"ש שכ' שלא אמרו עד חצות אלא כדי להרחיק אדם מן הפשיעה. וכן בפ"ד מה' מעה"ק ה"ב כ' וכדי להרחיק מן הפשיעה אמרו חכמים שאין מקטירין האמורים כו' אלא עד חצות לילה. אולם בפ"י מה' מעה"ק ה"ח כ' וכל אלו הנאכלין ליום ולילה כו' וכדי להרחיק אדם מן העבירה כו' וכן בפ"ח מה' קרבן פסח הי"ד כ' שאין הפסח נאכל אלא עד חצות כדי להרחיק מן העבירה וצריך טעם למה שינה בלשונו דבק"ש והקטרת האמורים כ' הטעם שמא יפשע ובאכילת קדשים ובקרבן פסח כ' כדי להרחיק מן העבירה. וע"כ נראה דבק"ש והקטרת האמורים הטעם שמא יפשע ולא יקטיר משא"כ באכילת קדשים וק"פ הטעם שיעשה עבירה שיאכל ביום. וע"כ בהו גם בשלא אכל עד חצות לא יאכל עוד (וגם בהקטרת אמורים יקטיר אחר חצות ולא כהשאגת ארי' סי' ד' שס"ל שלא יקטיר וכ"כ בק"א שם. וראיתי בטורי אבן במגילה כ"א א' ד"ה הקטר שכ' שם דבהקטרת אמורים יקטיר אחר חצות ע"ש) וע"ש הר"ע בה' מעה"ק אלא עד חצות הוא לאו דוקא וראי' דבפ"א מה' תמידין כ' ומקטירין איברי העולות והאמורין עד חצי הלילה ולא כ' אלא ובפ"ח מה' תמידין הי"א כ' לענין שתי הלחם דנאכלות ליום וחצי הלילה כבשר קדשי קדשים ולא כ' אלא ש"מ דלאו דוקא. וע' בפ"ו מה' פה"מ הי"ב שבכור שנתערב בפסח לא יקרבו לפי שהפסח נאכל לכל אדם עד חצות והבכור לב' ימים ומזה משמע להדיא דהפסח אינו נאכל אחר חצות גם בדיעבד. א"כ משמע מזה דהר"מ חולק על התוס' וס"ל דבפסח גם בדיעבד אינו אוכל אחר חצות וזה כשיטות הירושלמי כאן ועשו"ת הרמ"ע (סי' א') שדעתו דבאכילת פסח לא גזרו אחר חצות ובתוס' רי"ח לברכות (ד"ט א') נסתפק בזה ובשיטה מקובצת שם הכריח דליכא סייג כלל בפסח אחר חצות וכן נ"ל מבה"ג בה' ברכות פ"א שכ' ק"ש בלילה והלל בליל פסחים ואכילת פסחים מצותן עד שיעלה עמוד השחר ולא הזכיר כלל סייג ומה דלא זכר בק"ש סייג י"ל לפי מה דפסק לעיל דהלכה כר"ב דר"ג חולק עם חכמים בסייג ופוסק כמותו וכן דעת הרשב"א בחי' לברכות (ט"ו א') שלא יש סייג באכילת פסחים אחר חצות. וצ"ע שסותר דברי עצמו בתשובותיו (ח"א סי' תמ"ה) ששם כ' בהיפוך ובא"ז ה' פסחים (סי' רל"א) האריך בזה דגם באכילות פסחים יש סייג והביא כן בשם הרשב"ם ע"ש. וע' במס' ר"ה (ד"כ ע"ב) דאביי אמר משמעות דורשין איכא בינייהו ויש להבין מדוע לא משני שם כרבא. וי"ל דאזיל בזה לשיטתו בזבחים (נ"ז ב') דאמר ודלמא מדרבנן ולהרחיק אדם מן העבירה ומוכח מזה דס"ל דהלכה כר"ע וכמ"ש הצל"ח בברכות ד"ט וא"כ לר"ע לא הי' יכול לומר הנ"מ בין ר"י לר"ל כרבא והבן (ומה שהקשה היד שאול סי' רצ"ג סק"ב על הפוסקים שחקרו אם הלכה כר"ע דאמאי לא פשטו מסוגיא דר"ה לא ראה בראשון לציון בברכות שם שיישב זה) ודע דאף אם מה"ת אכילת פסח הוא עד חצות עכ"ז לא עבר רק באיסור עשה ולא חייב כרת על אכילת נותר עד הבקר וכמו שהאריך בזה הרמ"ע בתשובותיו סי' א' וכן נראה מדברי רש"י פ' ראה וכ"כ היד דוד (דק"ס ע"א) בשם העטרת ראש ודברי התיו"ט פ"א דברכות מ"א שכ' דחייב כרת המה תמוהים וכבר תמה עלי' הפרמ"ג בא"ח סי' תע"ט סק"ב ובזה מיושב מה שהקשה הא"ז ה' פסחים (סי' רל"א) וז"ל וקשיא לי דבשלהי ערבי פסחים דייק דהפסח אינו נאכל אלא עד חצות מדקתני במתניתין הפסח אחר חצות מטמא את הידים אלמא דמחצות הוי לי' נותר ובתוספתא דפסחים פ' ר"א תניא הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואין נאכל אלא עד חצות [אבל] אין חייבין עלי' משום נותר כו' אלמא הא בהא לא תליא עכ"ל ולהנ"ל א"ש דבתוספתא אמר רק דאין חייבין עלי' היינו שאין בו חיוב כרת אבל עבר על איסור מה"ת. ובזה מיושב מה שהקשה התיו"ט בברכות על לישנא דהתוספתא אבל כו' דמאי לישנא דאכל כו' ע"ש ולהנ"ל א"ש דבאמת חיוב כרת אינו אלא בבקר ועכ"ז עבר על עשה והלכך מטמא את הידים והנה בקול הרמ"ז כ' טעם לדעת רש"י שלא יש סייג בהקטר חלבים משום דההקטר הוא בכהנים דזריזים הם משא"כ באכילת קדשים דמסורין לכל. וראיתי ביין הרקח (די"ד ע"א) שתמה עלי' דהא אכילת קדשי קדשים שאינן נאכלין אלא לזכרי כהונה אפ"ה גזרו בהו ולא ראה בשו"ת הרמ"ע סי' א' שכ' כהרמ"ז וכ' דכיון דאכילת קדשים וקדשי קדשים שם א' הוא לא פלוג רבנן ע"ש ולק"מ. וע' בספר ברכה המשולשת קונטרס ו') שהקשה שלמה איתא במשנה הקטר חלבים ואמורים מצותן עד שיעלה עמוד השחר דאי בהקטר חלבים לא אמרו עד חצות א"ש מה דפליג אותו לחודא אבל להר"מ דסובר דגם בהקטר איכא סייג קשה למה פליג אותן ע"ש וכן הקשה בצל"ח ובקול הרמ"ז ומזה יש ראי' למ"ש לעיל לדעת הר"מ דבהקטר חלבים בדיעבד מותר אחר חצות משא"כ באכילת קדשים גם בדיעבד לא יאכל אחר חצות ע"כ פליג אותם לתרתי. והנה 